1. לפניי בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בירושלים, שניתן על-ידי כב' השופטת ר' פרידמן-פלדמן, בע"פ 62336-12-12, מיום 17.3.2013. בפסק דינו, דחה בית המשפט המחוזי את ערעורו של המבקש על החלטת בית המשפט לעניינים מקומיים בירושלים, אשר ניתנה על-ידי כב' השופטת ש' לארי-בבלי, בב"ש 3426/12, מיום 19.12.2012.
רקע והליכים קודמים
2. נגד המבקש הוצא צו הריסה מינהלי, אשר נחתם ביום 7.5.2012, על-ידי מ"מ יושב ראש הועדה המחוזית לתכנון ולבניה במחוז ירושלים, מכח סעיף 238א לחוק התכנון והבניה, התשכ"ה-1965 (להלן: חוק התכנון והבניהאו החוק). הצו מכוון להריסת בניין, אשר הוקם על מקרקעין בנ.צ. 222990/634928, בשולי שכונת "הגבעה הצרפתית" בירושלים.
3. צו ההריסה המינהלי שהוצא נגד המבקש, נתמך בראיות אלה: תצהירו של המהנדס, מר פרנקל, אשר הוסמך לכך; מידע שהתקבל ממפקח הבניה, מר בן-עמי, אשר ביקר בשטח ביום 6.5.2012; ותצהירו של מר דייגי, מלשכת התכנון במחוז ירושלים, ושעל פיו "מדובר בתחום אזור פתוח אשר אינו מיועד לבינוי מסוג כלשהוא (בהתאם לתכנית המתאר החדשה לירושלים (2000))".
הדיון בבית המשפט לעניינים מקומיים
4. ביום 28.5.2012, הגיש המבקש בקשה דחופה לביטולו או לעיכובו של צו ההריסה המינהלי, לבית המשפט לעניינים מקומיים בירושלים. בבקשה נטען, כי במועד מתן תצהיר המהנדס, הבניה כבר הושלמה והמבנה אף אוכלס. עוד טען המבקש, כי מדובר במבנה שהוקם לפני שנים, וכל שבוצע בו הוא שיפוץ בלבד, ואין מדובר בבניה הדורשת היתר. בין כך ובין כך, טען המבקש, אין מדובר במבנה המשמש אותו למגורים, כי אם עסקינן במרפסת סגורה, ללא פתחים וללא חלונות, אשר נועדה לשמש כחדר משחקים לילדיו.
בנוסף העלה המבקש שלל טענות, בגינן יש, לגישתו, לבטל את צו ההריסה המינהלי שהוצא נגדו, וביניהן: כי נפלה טעות בזיהוי המבנה; כי נפל פגם בתצהיר המהנדס; כי לא הונחה תשתית ראייתית מספקת בפני המשיבה, בבואה לחתום על צו ההריסה; וכי יש לבטל את הצו מחמת שיהוי. נוסף על כך, כפר המבקש בנתוני הזיהוי המופיעים בצו.
5. ביום 19.12.2012, דחה בית המשפט לעניינים מקומיים את בקשת המבקש לביטול או לעיכוב צו ההריסה. בהחלטתו, קבע בית המשפט כי, בהתאם לתצהיריהם של מר דייגי, ומפקח הבנייה, מר בן-עמי, הבניה, מושא הצו, נעשתה ללא היתר בניה, ועל כך אין מחלוקת. אשר למצב הבניין, בעת מתן תצהיר המהנדס, קבע בית המשפט, על סמך העדויות וחומר הראיות שהובאו בפניו, כי במועד הרלוונטי, טרם הושלמה בניית המבנה. בהקשר זה, התייחס בית המשפט, לתצהירו ולעדותו של מפקח הבנייה, מהם עולה, כי בעת ביקורו בנכס, ביום 6.5.2012, היו עדיין מפוזרים במקום חומרי בניה; הצביעה החיצונית לא הושלמה; וטרם הותקנו חלונות ודלתות במבנה. בית המשפט אף נתן דעתו לתמונות שצולמו, ואשר הצביעו על כך, כי מדובר ב"אתר בניה".
בהחלטתו המנומקת והמפורטת, דן בית המשפט לעניינים מקומיים, בעילות הביקורת השיפוטית, הקבועות בסעיף 238א(ח) לחוק התכנון והבניה, הקובע בזו הלשון: "לא יבטל בית המשפט צו הריסה מינהלי אלא אם הוכח לו שהבניה שבגללה ניתן הצו בוצעה כדין או שביצוע הצו אינו דרוש לשם מניעת עובדה מוגמרת". אשר לעילה הראשונה, קבע בית המשפט, כאמור, כי הבניה בוצעה מבלי שניתן היתר בניה, ולפיכך מדובר בבניה שבוצעה שלא כדין. מכאן, נפנה בית המשפט לדון בעילת ההתערבות השניה, ולפיה יש לבחון את השאלה, האם הצו דרוש לשם מניעת עובדה מוגמרת. בית המשפט ציין כי ניתן, אמנם, לעשות שימוש במבנה כמרפסת מקורה, אך עבודות הבניה עודן מצויות בעיצומן, וכפועל יוצא מכך, "שימוש זמני, קודם שהושלמה הבניה, לא הופך את המבנה לכזה שבנייתו הסתיימה". לאור האמור, הגיע בית המשפט למסקנה, כי במועד שבו ניתן תצהירו של המהנדס, בניית המבנה טרם הושלמה. בית המשפט קבע עוד כי לא הוכח בפניו, שהבניה הסתיימה למעלה משישים ימים, עובר למתן התצהיר, או שהמבנה אוכלס למעלה משלושים יום קודם לכן, בהתאם למועדים הקבועים בסעיף 238א(א) לחוק.
בהמשך, דן בית המשפט בטענותיו הנוספות של המבקש. אשר לטענה כי נפלה טעות בזיהוי הנכס, קבע בית המשפט, כי טענה זו נזנחה במהלך דיוני ההוכחות. כמו כן קבע בית המשפט, כי לא נפל פגם בתצהירו של המהנדס, ואף דחה את כל יתר טענותיו של המבקש בעניין הליך ההיוועצות; טענת השיהוי; וטענות לגבי אי עמידה בקריטריונים להוצאת צו הריסה מינהלי.
לאחר זאת, קבע בית המשפט לעניינים מקומיים, כי המבקש לא הראה כל עילה המצדיקה את ביטולו של הצו, ודחה את בקשתו לבטל את צו ההריסה.
כמו כן, קבע בית המשפט לעניינים מקומיים, כי אין גם עילה לעכב את ביצועו של צו ההריסה, משאין מדובר "במצב שבו היתר בניה מצוי בהישג ידו של המבקש", ואין בנמצא הליך תכנוני, אשר יוכל להכשיר את עבודת הבניה הבלתי חוקית.
הדיון בבית המשפט המחוזי
6. המבקש ערער על החלטה זו לבית המשפט המחוזי בירושלים, וטען, בשנית, כי יש לבטל את צו ההריסה המינהלי. במסגרת הערעור נטען, כי טעה בית משפט קמא משקבע כי בניית הנכס טרם הושלמה והוא אף לא אוכלס, במועד ביקורו של מפקח הבניה במקום. לטענתו של המבקש, לא הותקנו במבנה חלונות ודלתות, כיוון שהוא משמש כמעין מרפסת. עוד נטען, כי הוצג תצלום אוויר, משנת 2009, המלמד כי המבנה היה קיים באותו מועד, וכי הימנעות המשיבה מלהביא חוות-דעת מומחה סותרת לעניין זה, פועלת לרעתה. עוד נטען על-ידי המבקש, כי נפלו בצו ההריסה פגמים, שיש בהם כדי להביא לביטולו.
7. ביום 17.3.2013, דחה בית המשפט המחוזי בירושלים את ערעורו של המבקש, וקבע, כי לא נמצאו במקרה דנן, נסיבות המצדיקות את התערבותה של ערכאת הערעור. זאת, שכן מדובר בערעור על קביעות עובדתיות שנעשו על-ידי בית המשפט לעניינים מקומיים, היינו: כי בנייתו של המבנה טרם הושלמה, כאשר לא היתה מחלוקת כי לא ניתן היתר לבניה זו; וכי המבנה טרם אוכלס. לעניין זה, קבע בית המשפט המחוזי כי "הנחת כיסאות בתוך המבנה, שבנייתו טרם הושלמה, איננה מהווה 'איכלוס' של המבנה".
אשר לטענתו של המבקש, בנוגע לתצלום האוויר משנת 2009, ציין בית המשפט המחוזי, כי בית המשפט לעניינים מקומיים שמע את עדותו של מפקח הבניה, אשר העיד כי הוא מבחין בתצלום במשטח בטון ולא מבנה. עוד הסביר המפקח בעדותו, כי בתצלום נוסף, נראה צל של מבנה הסמוך, דבר הסותר את הטענה, כי מצוי באתר מבנה כלשהו. בית המשפט המחוזי, קבע, בהקשר זה, כי "די היה בעדות זו ולא היתה חובה על המשיבה להביא עד מומחה מטעמה [...]. משחלק ב"כ המערער [המבקש] על עדותו של המפקח, היה רשאי להביא עדות מומחה מטעמו לגבי פענוח התצ"א, אך הוא לא עשה כן, ולפיכך רשאי היה בית המשפט להסתמך על עדותו של המפקח".
בהתייחס לטענת המבקש, בנוגע לתקינות ההליך, אשר הוביל להוצאת צו ההריסה המינהלי, קבע בית המשפט המחוזי, כי "קיימת חזקת תקינות ההליך המינהלי", והמבקש לא הביא כל ראיה לסתור חזקה זו.
לפיכך, החליט בית המשפט המחוזי, לדחות את הערעור.
הבקשה לרשות ערעור